הפרעות מצב רוח הוא שם כולל להפרעות שבבסיסן שינוי משמעותי במצב רוחו של האדם הלוקה בהן, לרוב עד כדי פגיעה בתפקודיו החברתיים והתעסוקתיים, ולעתים אף פגיעה בפעולות יומיומיות (כגון רחצה, לבוש ואכילה).
דיכאון מז'ורי (עמוק)
דיכאון מז'ורי הינו חוויה פנימית קשה וסובייקטיבית של האדם, המתאפיינת:
- במצב רוח ירוד ועצב רוב הימים
- פסימיות קשה
- תחושה של חוסר הנאה כמעט מכל דבר (א-הדוניה)
- שינויים בשינה, במשקל ובמידת התנועתיות
- קושי בקבלת החלטות (גם שוליות)
- תחושת ניתוק עמוקה מן העצמי ומן העולם.
ההפרעה יכולה להופיע כאפיזודה קצרה (לפחות שבועיים), וכן כאפיזודות המתמשכות על פני תקופות ארוכות (בדרך כלל עם הפוגות ביניהן).
הדיכאון המז'ורי כרוך לרוב:
- בעיוותים בחשיבה וברגש
- גורם לאדם לחוש שהוא חסר ערך, וכי אין תכלית לחייו;
- לתחושה שהוא אינו בעל כשרונות או יכולות שיש בהן תרומה לעצמי ולחברה
- שאינו ראוי לאהבת קרוביו ומכריו.
- האדם הלוקה בדיכאון חש סבל נפשי רב כתוצאה מעיוותי החשיבה והרגש הללו, ולרוב הוא משוכנע כי לעולם לא יחול שינוי בתחושות שהוא חש כעת, וברמת המצוקה שהוא חווה.
- מאפיין מרכזי נוסף בהפרעת דיכאון הוא הנטייה לחשוב ולעסוק במוות. האדם המדוכא מוצף במחשבות שליליות על חייו, ומתוך כך מתפתח בו לעיתים חוסר רצון לחיות.
- ישנם אף מצבים בהם עיוות המחשבה והרגש גורם לאדם הדיכאוני לתפוס את המוות כמצב רצוי ואידיאלי, והוא מפתח פנטזיות ותשוקה עמוקה למות. במקרים כאלה האדם מתכנן תוכניות ממשיות לאקט האובדני, ולעתים אף מממש אותן.
ניתן להבחין בשתי תצורות מרכזיות בהן מופיע הדיכאון המז'ורי:
דיכאון אנדוגני/פנימי – דיכאון הנובע מגורמים פנימיים, המשתנים מאדם לאדם. לדיכאון זה אין סיבה אחת מוגדרת בהכרח, והוא אינו נגרם בעטיו של אירוע חיצוני כזה או אחר שהאדם חווה.
דיכאון תגובתי – דיכאון המופיע כתגובה לאירוע קשה שהאדם חווה, כגון פטירה של אדם אהוב, גירושין, פרידה, מחלה קשה, ועוד.
** דיכאון יכול להופיע גם על רקע רצף האירועים של מעגל החיים – כמו גיל ההתבגרות, לאחר לידה, בזקנה, ועוד.
שכיחות
דיכאון היא המחלה הפסיכיאטרית השכיחה ביותר בקרב מבוגרים. כ- 4.4% מאוכלוסיית העולם סובלים מדיכאון, ובשנים הקרובות צפוי הדיכאון להפוך, אחרי מחלות לב, למחלה השכיחה ביותר הגורמת לירידה בתפקוד. מחקרים מצביעים על כך ששיעורי הדיכאון בעולם עולים בהתמדה בעשורים האחרונים בעיקר על רקע של שינויים חברתיים ותרבותיים, ומופיעים בגילאים צעירים יותר מבעבר. בישראל כ- 5.5% מן האוכלוסייה סובלים מהן. שכיחות ההפרעות גבוהה יותר בקרב נשים, ונמצאת בשיעור של 6.9%, לעומת 4.1% בקרב הגברים.
הפרעה דיסתימית
דיסתימיה הינה הפרעת מצב רוח הדומה במידת מה לדיכאון המז'ורי, אולם היא מתאפיינת בכך שהיא הפרעה רציפה ומתמשכת (מאובחנת לאחר שנתיים מתחילתה), ושונה מדיכאון מז'ורי בכך שהאדם חש במצב רוח מדוכא או בריקנות במרבית הימים, ולא כל יום – כפי שקורה בדיכאון.
הסובל מדיסתימיה הוא לרוב אדם בעל ערך עצמי נמוך הסובל מתחושות של חוסר שייכות, ואינו מוצא עניין בפעילויות שונות. הוא נוטה להסתגר ולהימנע מקשרים חברתיים, סובל מבעיות שינה, מתקשה בקבלת החלטות, פסימי ונוטה להתלונן ולכעוס. בניגוד לדיכאון מז'ורי, בדיסתימיה אין בהכרח מחשבות על מוות.
סוגי דיכאון נוספים על פי הגדרתי
כמטפלת העוסקת גם בתחומים רוחניים, אני מאפיינת שני מצבים נוספים של דיכאון: דיכאון רוחני ודיכאון התפתחותי.
דיכאון רוחני
דיכאון רוחני הינו סוג דיכאון המוגדר על ידי כתחושה של ריקנות עמוקה, הנובעת באדם מתוך חוסר במשמעות פילוסופית ו/או רוחנית לחייו. מציאת משמעות אמיתית ותכלית לחיים מהווה את הבסיס לשמחת הקיום, ליצירתיות וסיפוק – ומושגת באמצעות חקירה והיכרות כנה ומתמשכת עם העצמי והעולם. בהיעדר תהליכים אלה נותר האדם בעל עולם פנימי דל, בעל יכולת ביטוי רגשי נמוכה ובלתי מפותחת, מדוכא וחסר חיוניות.
כדי להקל על תחושות הריקנות העמוקות שלהם, חלק מן הלוקים בדיכאון רוחני נוטים להשתמש בסמים ואלכוהול, ו/או נמנעים מפעילויות בעלות גוון אישי או אינטימי, או כאלה הדורשות אינטרוספקציה – כמו קריאה וטיפול רגשי. הם ממעטים להישאר לבד, או עסוקים בפעילות של הסחת הדעת (כמו צפייה בטלוויזיה, משחקי מחשב וכו'), משתדלים להקיף את עצמם בחברים, ונמצאים לרוב במערכות יחסים חסרות עומק ורגש – לרוב על בסיס אינטרסנטי. חלק מן הלוקים בדיכאון רוחני מסגלים לעצמם מעטה של ציניות, אטימות רגשית, והתנשאות, ואף נוהגים בבוז וזלזול כלפי אנשים הנמצאים בתהליכי התפתחות אישית.
עם זאת, חלק מן הלוקים בדיכאון רוחני פונים במיוחד לעשייה רוחנית ופילוסופית או לטיפול רגשי, אולם אינם מביאים את עצמם לכדי תהליך אמיתי וכנה של מפגש עם עצמם.
בשל רמת המודעות העצמית הנמוכה של הלוקים בו, וכן בשל העובדה שהוא אינו פוגע באופן משמעותי בתפקוד – הדיכאון הרוחני מופיע לרוב כדיכאון סמוי, ורבים מהסובלים ממנו אינם ערים לכך שהם שרויים בדיכאון. חלק מהם, אשר אינם משנים את אורחות חייהם, ממשיכים לחוש בריקנות וחוסר אושר לעתים לאורך חיים שלמים, ואצל חלקם מתפרץ הדיכאון הרוחני בחומרה רבה יותר ומתבטא כדיכאון מז'ורי, כהפרעת חרדה, כהפרעה דו-קוטבית, כאפיזודות פסיכוטיות, ועוד.
דיכאון התפתחותי
דיכאון התפתחותי מוגדר על ידי כדיכאון שהינו חלק מתהליך רצוי וחשוב של התפתחות נפשית ורוחנית. דיכאון זה מופיע על רקע של מעבר מתפיסות, עמדות ואמונות אצל האדם שאינן משרתות אותו עוד, לתפיסות, עמדות ואמונות מתאימות ומחוברות יותר למציאות חייו.
התפרקות האמונות הישנות הקודמות, בטרם נוצרות באדם אמונות ותפיסות חדשות, גורם לעתים להיווצרותו של דיכאון הכורך בתוכו חוויה עמוקה של מוות וסופיות. הדבר דומה במידת מה לתהליך שבו הרסנו את ביתנו הישן כדי לבנות בית חדש, ולפרק זמן מסוים למעשה אין לנו בית. כך גם האדם, החווה חווית מוות עד לבניית "ביתו הנפשי" החדש.
הדיכאון ההתפתחותי הוא זמני, ונוטה להופיע בשלבים ראשונים של טיפול נפשי ופסיכותרפיה, וכן באופן ספונטאני כחלק מתהליכי התפתחות רוחנית עמוקה. התסמינים הדיכאוניים יכולים לנוע על פני טווח רחב, וכן להופיע בדרגות חומרה שונות. לרוב, עם השגת תובנות חדשות והתרת האמונות הישנות – דיכאון זה חולף מאליו, ומחליפה אותו תחושה עמוקה של שמחת הוויה, התקדמות והתחדשות.
הפרעות דו קוטביות
הפרעות מצב רוח דו-קוטביות הן הפרעות אשר מופיעות בהן, לרוב באופן משולב, אפיזודות מאניות ו/או היפומאניות עם אפיזודות של דיכאון.
האפיזודה המאנית מתאפיינת בכך שהאדם הלוקה בה נמצא במצב רוח מרומם במיוחד ואופורי, ונוטה לפעול באופן אימפולסיבי ברוב תחומי חייו: לחשוב מהר, לדבר מהר ולהתנהג בפזיזות – לבזבז כספים רבים, לעזוב את מקום העבודה, לקיים יחסי מין בלתי מובחנים, ועוד. לעיתים הוא מתפקד שעות רבות ללא שינה ומרגיש יצירתי, יצרי וחיוני. לאפיזודה המאנית נלווית לעיתים תחושת אומניפוטנטיות (תחושה של האדם שהוא כל יכול), חוסר סבלנות, רוגזנות ואף אלימות. לרוב תפקודו של האדם המאני נפגע עד כדי כך שהוא נדרש לטיפול תרופתי ואשפוז פסיכיאטרי.
אפיזודה היפומאנית היא אפיזודה עם מאפיינים מאניים המופיעים באופן מתון יחסית, ואינם גורמים לפגיעה משמעותית בתפקודו היומיומי של האדם. הישנות של אפיזודות היפומאניות לאורך זמן נקראת הפרעה ציקלותימית.
הטיפול שלי בהפרעות דיכאון
הטיפול בדיכאון אנדוגני ודיסתמיה
אני מטפלת בדיכאון אנדוגני ודיסתימיה באמצעות שיטת טיפול ייחודית שפיתחתי ושמה "פנים רבות", אשר מתארת את מבנה הנפש כמורכב מחלקים שונים, אשר בעת דיכאון – חלקם אמנם שרויים בדיכאון, אך לצידם מתקיימים חלקים בריאים. הטיפול נוגע בהיכרות מעמיקה עם החלקים המדוכאים וכן בהיכרות מעמיקה עם החלקים הבריאים, תוך יצירת מצב תוך נפשי בו החלקים המדוכאים מפנים את מקומם בהדרגה לחלקים הבריאים כמובילי האישיות.
חלק משמעותי לא פחות מן ההחלמה של המטופל נעשה באמצעות התנסות ביחסים חמים ואוהדים עם המטפל. באופן זה לומד המטופל, תוך כדי התהליך הטיפולי, לקבל את עצמו באהבה – על כל הגוונים המתקיימים בתוכו, להקל על מצוקתו הנפשית, ולמנוע מעצמו להיקלע למצבים דיכאוניים קשים בעתיד.
הטיפול בדיכאון תגובתי (טיפול במשברי חיים)
דיכאון תגובתי מתפתח כתגובה לאירוע משברי קשה שהאדם עובר (כגון פטירת אדם קרוב, גירושין, מחלה קשה וכו'). בעיני הטיפול המתאים בדיכאון מסוג זה הוא טיפול תמיכתי מעיקרו, הכולל הקשבה, עידוד ועזרה למטופל בשעת צערו. הדגש בטיפול זה הוא על קבלת המטופל כפי שהוא, על מכלול רגשותיו – ללא שיפוטיות וביקורת. סיוע של נוכחות אמפטית מאפשר למטופל לעכל בהדרגה את השבר שחל בחייו, ומסייע לו להתכונן לקראת העתיד, כשהוא מחוזק יותר ומחושל.
הטיפול בדיכאון רוחני
כולל עידוד של האדם לפיתוח בסיס של התייחסות פילוסופית ורוחנית לחייו, כדי לצקת בהם משמעות ותוכן, על פי אישיותו. הטיפול מתמקד בהפגת החרדה העמוקה מפני המפגש עם האני האמיתי ועם מציאות חיינו הזמנית, והתרה הדרגתית של השימוש בשטחיות (ואמונות שטחיות) ואטימות רגשית כמנגנוני הגנה מפני חרדה זו.
הטיפול בדיכאון התפתחותי
שונה משאר סוגי הדיכאון, ומושם בו דגש על מתן הקשר חיובי לחוויה הדיכאונית כחלק מתהליך התפתחות נפשית משמעותית. המטופל יוצא למסע של חקירה פנימית רוחנית ופילוסופית בדרך לעצב לעצמו מערכת אמונות ותפיסות רחבות יותר ועמוקות יותר מאלה שהחזיק בהן קודם למצב הדיכאוני.
הטיפול בהפרעות דו-קוטביות
דומה במאפייניו לטיפול בדיכאון האנדוגני. גם כאן מדובר לרוב בטיפול ממושך ויסודי. בטיפול בהפרעות דו-קוטביות הדגש מושם על בניית יכולת פנימית של המטופל להגיע לאיזון נפשי טוב יותר – הן מבחינת האפיזודות הדיכאוניות, והן מבחינת האפיזודות המאניות. אולם פעמים רבות קיים קושי של מטופלים לוותר על המצב המאני הנחווה בתוכם כחוויה עילאית, שהם מבקשים לשמר. הם אף מוכנים לעיתים לספוג את הדיכאונות הקשים, ובלבד שיוכלו לחוש את פעימת החיים באמצעות המאניה. הוויתור על האפיזודות המאניות נראה בעיניהם כוויתור על האישיות הייחודית שלהם, ועל החיבור שלהם לחיים. לכן בהפרעות מסוג זה חשובה ביותר המוטיבציה האמיתית לשינוי. משקיימת שאיפה לאישיות מאוזנת יותר – יכול הטיפול הרגשי לקדם את הלוקים בהפרעות דו-קוטביות אל מטרתם באופן הדרגתי ולאורך זמן.
הטיפול במצבים אובדניים
במצבים בהם קיים סיכון אובדני ממשי, על פי דיווח עצמי של המטופל, או אבחון שלי – אני עורכת חוזה מיוחד עם המטופל, שבו הוא מתחייב שלא לפגוע בעצמו לפרק זמן מוגבל ומסוים, המוסכם בינינו, כדי לאפשר לו להתרכז בטיפול. עוד מתחייב המטופל כי בכל מקרה של הצפה בדחפים אובדניים וחשש לאיבוד שליטה, עליו להתפנות מיד לקבלת עזרה – למשל לחדר מיון בבית חולים רגיל או פסיכיאטרי.
גבול ברור זה בא לסייע למטופל לקחת אחריות על התנהגותו באמצעות ההתחייבות לאדם אחר, ולאפשר למטפל שלא להיות "שבוי" בחוסר היציבות הרגשית של המטופל. לאחר שנערך חוזה כזה, אנו מתפנים לעסוק בתכנים הטיפוליים שמביא המטופל, תוך התייחסות לצרכיו המיידיים, עזרה בהתארגנות יומיומית והתלבטות משותפת בקבלת החלטות. לתשומת לבכם: במצבים אובדניים הקבלה לטיפול על ידי מותנית בהערכה פסיכיאטרית, ועבודה בצמוד ובמקביל לפסיכיאטר המטפל.
כללי התמודדות עם מצבים אובדניים*:
חלק מן התסמינים בהפרעות הדיכאון כוללים התנהגות אובדנית: מחשבות אובדניות, הצהרות אובדניות, תכנון מפורט של האקט האובדני, ולעתים אף ביצוע ניסיון אובדני.
בכל מקרה של התנהגות אובדנית כלשהי:
1.יש לפנות באופן מיידי למטפל הרגשי (במידה והאדם נמצא בטיפול), או לרופא המשפחה, לפסיכיאטר או לחדר מיון בבית חולים.
- אין להשאיר את האדם לבד אפילו לא לזמן קצר! יש לדאוג להשגחה צמודה עליו, כולל ליד השירותים.
- יש לדאוג לסילוק כלי נשק או אמצעים אחרים בהם יכול האדם לעשות שימוש (תרופות, כדורי שינה, סכינים חדים, וכו').
- רצוי לשים לב למכתבים/יומנים/פתקים שהאדם משאיר לעיתים בסביבותיו כקריאה שקטה לעזרה.
- קחו ברצינות רבה כל אמירה, רמיזה או התנהגות חריגה שיכולה להיות קשורה לאובדנות, ותוכלו למנוע אסון.
- לתשומת לבכם: קיימים מצבים בהם גם לאחר התערבות מקצועית – הסכנה לאובדנות אינה חולפת, ואף להיפך: רבים מן האקטים האובדניים מתרחשים דווקא כאשר האדם מתאושש, לכאורה, מן הדיכאון ויש לו יותר כוחות. יש לשים לב באופן מיוחד לשלב זה בהחלמה.
*לתשומת לבכם, אין לראות בכללי ההתמודדות הללו תחליף לייעוץ אצל איש מקצוע
אם אתם חשים בדיכאון, או שאתם חוששים שמישהו מקרוביכם לוקה בדיכאון, מוזמנים לפנות אליי לייעוץ וטיפול – באמצעות האתר או כפתור הווטסאפ.
להתראות בקליניקה או אונליין,
שלי.
