המאמר "אלוהים צעצוע: להיות דודו טופז" פורסם לראשונה באתר NRG מעריב ב-24.8.2009 קישור למאמר באתר
מה מתרחש בנפשו של מי שנאחז לאורך חייו בכל כוחו במציאות מדומיינת בה הוא אלוהים? ומהי החוויה הפנימית של שברון מציאות זו? שלי ברעם טוענת שכבר לפני שנים ניתן היה לחזות את מותו הטראגי של מלך הרייטינג, וכי בבוא העת נדע לחמול גם אנשים מסוגו
דודו טופז בחר לסיים את חייו כשהוא בודד, מיואש ומנותק מהעולם, תלוי בתא מעצר. סוף ציני ואכזרי במיוחד בשביל מלך הרייטינג אהוב העם. מעריציו הרבים של דודו טופז הופתעו מאד ממעשיו האלימים עוד בזמן שנעצר לראשונה, אולם סביר להניח כי מי שעקב אחר התנהלותו בראייה מפוכחת יכול היה לחזות כבר לפני שנים רבות כי לסיפור הזה לא יהיה סוף טוב.
מדוע מתפתחת בתוך אדם דרמה כזו של גאות ושפל?
אסכולות מסוימות בפסיכולוגיה טוענות שבחודשים הראשונים של חייו התינוק מרגיש שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו: כשהוא רעב מיד מובא אליו אוכל, וכשהוא בוכה מיד מגיעה יד ללטף אותו. הוא בטוח לחלוטין שהוא בורא את העולם. כל מה שהוא רוצה קורה. השלב הזה נקרא "השלב האומניפוטנטי", והוא משמש כבסיס חיוני להתפתחות נפשית תקינה של האדם. זאת משום שהתינוק חש שיש לו מקום בעולם, שיש לו השפעה על המתרחש – ותחושות אלה מעודדות אותו להתפתח ולגדול.
בהמשך חייו, צרכיו של התינוק נעשים מורכבים יותר: עכשיו הוא כבר רוצה סוג מסוים של אוכל או סוג מסוים של התייחסות, הוא רוצה לצאת מן הלול ולזחול – אבל משהו השתבש, ומסיבה לא ברורה רצונותיו אינם מתמלאים באותה המהירות והדיוק כמו בחודשים הראשונים. בשלב זה, התינוק מתחיל להיות מתוסכל ומתעוררת בו התחושה הקשה שלא רק שהוא אינו מלך העולם, למעשה קיימת בעולם עוד איזו אישה אחת – אמא שלו – והוא תלוי בה עד מאוד.
לא מלך העולם, אבל גם לא לבד
החיבור למציאות העגומה גורם לתינוק להרגיש מדוכא זמן מה, אבל בהדרגה הוא משלים עמה ומפתח יחסי אהבה עם אימו, ואחר כך עם שאר העולם: אז הוא אמנם לא מלך העולם, אבל הוא גם לא לבד – הוא יכול להיות אוהב ונאהב.
כאן, לכאורה, אמורה להסתיים סאגת ההתפתחות שלנו – אלא שסיפור היחסים שלנו עם העולם לא מסתיים בבגרותנו. להיפך, הוא משחזר את עצמו שוב ושוב בדרכים שונות במהלך חיינו: מדי פעם עולות בנו תחושות אומניפוטנטיות – של גדלות, המעניקות לנו את החוויה שאנו מיוחדים ושווים יותר מאחרים, ולאחר מכן שבה המציאות ומחזירה אותנו אל הקרקע – אנחנו כושלים בחלק ממעשינו, איננו זוכים להערצה ולהתפעלות יתרה מאנשים אחרים, ונאלצים להתחבר להבנה שאנחנו אמנם נפלאים ומקסימים, אך איננו מושלמים, איננו יחידים בעולם ואיננו אלוהים.
באופן פרדוקסלי, הבנה זו מרגיעה ומשחררת אותנו מעול הציפיות והאחריות הכבדה שאנו נושאים על כתפינו "בזמן שאנחנו אלוהים", ואז אנו יכולים לנוח ולשהות במחיצת אהובינו כשווים בין שווים – וחוזר חלילה.
אולם, מה קורה לאותם האנשים שבוחרים להתעלם מן המציאות ומתעקשים להמשיך ולהרגיש כמו אלוהים? ויותר מכך, מה קורה לאנשים הללו כשהם נהפכים למפורסמים, משמשים כמושא להערצה ולסגידה והמציאות עצמה מאפשרת להם לחוש שהם באמת נשגבים באופן מיוחד? אנשים אלה נמצאים בסכנה ממשית לפתח בעיות נפשיות קשות. נראה כי כך קרה גם לדודו טופז.
פרידה מן המציאות
יתכן שהתקיים בדודו טופז שילוב של קושי בהתגברות על תחושות אומניפוטנטיות, אישיות כריזמטית והצלחה גדולה לה זכה במשך שנים רבות – אשר ביססו בתוכו חוויה פנימית, מנותקת מן המציאות, כי הוא אכן שונה משאר בני האדם וראוי להערצה תמידית. תחושה זו הינה אחד הסממנים הבולטים בתופעה של שיגעון גדלות. זאת, מול אדם בריא בנפשו הזוכה בפרסום והצלחה: הוא מודע לכך כי הערצת האחרים אותו אינה מעידה על כך שהוא באמת אדם שונה באופן ניכר מכלל האנושות.
וכך, כל עוד זכה דודו טופז להערצה והמציאות אישרה בפניו שהוא אכן "אלוהי" – הוא הרגיש טוב, היה יצירתי והרשים ביכולותיו ובכישרונו. אולם, כמקובל במצבים נפשיים מסוג זה, משלא נתאפשר לו עוד לזכות בהערצה ולבטא את עצמו כפי שרצה – טופז היה משוכנע מעבר לכל ספק שמשהו לא בסדר במציאות, והוא ביקש באופן כפייתי לשוב ולארגן אותה כך שתתיישב עם תחושותיו הפנימיות.
סביר להניח שחש עצמו "גדול מהחיים", אלא שישנם אנשים שאינם מוכנים להכיר בגדולתו ומנסים לחבל בייעוד שלו, ועל כן יש לסלק אותם מן הדרך. כך נגרר למעשי אלימות קשים, המעידים על שיפוט לקוי.
למרות הנטייה הטבעית והצודקת של כולנו להתנגד באופן חד משמעי למעשים אלימים ופוגעניים מסוג זה, אולי נוכל למצוא בלבנו, עם הזמן, חמלה על אנשים מסוגו של טופז המתעוורים מאור הזרקורים והתהילה, מאבדים את דרך המוסר והאהבה, ובעיקר את הדרך אל עצמם. אותם אנשים אשר מתקשים לקבל את השינויים שמביאה עמה המציאות, ובוחרים להיפרד מהחיים: אלה החשים, כפי שיתכן שחש טופז עצמו – כי אין ערך לחייו כאדם אם אינו אלוהים. אם אינו עוד מלך הרייטינג.
