המאמר "מציאות מעושנת: התמכרויות על הדרך הרוחנית" פורסם לראשונה באתר NRG מעריב ב- 5.1.2010 קישור למאמר באתר
משועממים? מדוכדכים? חרדים? אמא סיגריה, אבא סנדביץ', חדר כושר או בני זוג בטח יוכלו לעזור. הם תמיד שם בשבילנו, מסמנים את חוסר היכולת לשאת את המציאות כפי שהיא
תהליך ההתפתחות הרוחנית כולל פיתוח עוגן פנימי, חזק ויציב, שיעזור לנו להתמודד עם האירועים הבלתי צפויים והתהפוכות שמזמנים לנו החיים. בשנות החיים הראשונות משמשים ההורים או הדמויות המשמעותיות בחיינו כעוגן חיצוני שכזה, תומכים בנו באמצעות נוכחותם הפיזית והרגשית ומהווים עבורנו מקלט כשאנו חרדים, פוחדים או חשים ריקנות וחוסר משמעות. המשימה שלנו היא להפנים אל תוכנו את החוויה הזו שספגנו מהורינו ולהפוך לעוגן הפנימי של עצמנו. לשכן בתוכנו מהות יציבה, מרגיעה ותומכת ללא סייג.
תהליך זה של פיתוח חוסן נפשי הוא ממושך וקשה, ולעתים כשאנחנו מרגישים שאיננו משמשים עוגן חזק דיו כדי להכיל את הקשיים שלנו – במקום להעמיק את הקשר עם עצמנו, אנחנו זונחים את העבודה הפנימית, מתייאשים ומוותרים, ופונים לחפש לנו הורים חליפיים חיצוניים: כאלה שיהיו איתנו תמיד, שלא ינטשו אותנו, ושיהיו שם לחבק ולהכיל אותנו בשעת מצוקה.
פתרון זמין כזה נמצא, למשל, בפיצוציה הקרובה במחיר של 14 שקלים בערך. אמא סיגריה מחכה לנו בכל פעם שאנחנו גומרים לאכול, בכל פעם שאנחנו שרויים במבוכה מול אנשים אחרים ובבקרים בהם אנחנו קמים בלי מצב רוח.
חלק מאיתנו נקשרים דווקא אל אבא סנדביץ'. גם הוא, כמו אמא סיגריה, נמצא שם בשבילנו בכל זמן: בעתות שעמום ודכדוך או כשאנחנו מרגישים לא אהובים. הוא לא שופט אותנו ולא מבקר. הוא רק ממלא אותנו ומסיח את דעתנו מהפחד, החרדה ותחושת הריקנות.
התייחסות, חמלה וחיבוק
מדי פעם, כשמעירים לנו שיש בהתנהגות זו משום גרימת נזק עצמי, אנחנו מזעיפים פנים ואומרים בכובד ראש כי הדבר נכון. אבל תוך כדי כך מתפשט בתוכנו חיוך פנימי קל, כי מי באמת רוצה להיפרד מרצון מההורה המיטיב שלו? והרי אלה הם יחסים אינטימיים של ממש! כמעט הכי קרובים שאנחנו חווים, וזר לא יבין זאת. מובן שהדבר אינו נוגע רק לאוכל וסיגריות, אלא לכל היאחזות חיצונית: אלכוהול, סמים, חדר כושר, תכניות טלוויזיה או בני זוג: הורים חליפיים יש בכל מקום.
בחמלה נאמר, כי החיים שלנו באמת אינם פשוטים ושבעתות מצוקה אנו משתדלים להיעזר בכל דבר אפשרי כדי להרגיע את עצמנו. אלא שכל עוד אנחנו נאחזים בעוגנים חליפיים, ולרוב גם עושים להם אידיאליזציה כאילו יש בכוחם לספק לנו הגנה והרגעה משמעותיים ואמיתיים לאורך זמן, אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לפגוש תכונות אלה בתוכנו: ביטחון עצמי, נחישות, התמדה והכלת רגשות בלי שיפוטיות וביקורתיות נותרים מחוצה לנו, ואינם מנוכסים אלינו פנימה.
חשוב מזה: מקורה של הנטייה להיאחזויות מסוג זה מבטאת את חוסר היכולת שלנו לשאת את המציאות שלנו כפי שהיא, ואת נטייתנו לספר לעצמנו שקרים: לא, סיגריה היא לא אמא שלנו ולא באמת החברה הכי טובה. היא גורמת נזק אדיר לבריאותנו.
היא גורמת לנו תלות רגשית ותחושות קשות של חוסר שליטה עצמית. בעינַי, תפיסת המעשנים את חוויית העישון דומה לתפיסתה של אישה מוכה המתפתה לראות רק את הצדדים החיוביים של הבעל המכה: "רוב הזמן הוא כל כך נחמד ומקסים, אז מה אם מדי פעם הוא עצבני ונותן לי מכות".
הנכונות לראות רק את חלקה החיובי של המציאות מתכחשת לנזק שנגרם לנו לטווח ארוך. וכך קורה עם כל הורות חליפית חיצונית: זהו שקר שאנחנו מוכנים לספר לעצמנו, ושקר אינו דבר רוחני. היכולת הרוחנית העילאית טמונה באומץ שלנו לראות את האמת השלמה ואת המציאות הרחבה, ולהבין שבכל פעם שיש לנו דחף לעשן סיגריה או לאכול בשעה שאיננו רעבים, זהו סימן שאנו מצויים במצוקה רגשית, וכי חלק בתוכנו מבקש כעת התייחסות, חמלה וחיבוק.
ובכל פעם שאנו מתעלמים מקריאה פנימית כזו ומשתיקים אותה באמצעים כמו סיגריה או אוכל, אנחנו למעשה מפנים לעצמנו עורף ומוותרים על קשר של אהבה עם עצמנו. מצב מתמשך כזה של התעלמות מצרכינו הרגשיים יוצר בנו תחושה קשה שאין בתוכנו עם מי לדבר, וכשאנחנו בודדים ומנותקים מעצמנו גואות בנו עוד יותר תחושות החרדה והדיכאון, ואז שוב אנחנו פונים להרגיע את עצמנו באמצעים חליפיים וחוזר חלילה – כמעגל קסמים.
בלי שקרים
אם ניקח כמה דקות כדי להתבונן במציאות חיינו העמוקה נבין שכל תחושה של דחף, ריקנות או חרדה שעולה בנו יכולה להיות זו אשר תגרום לנו להשתנות – כאן ועכשיו. בכל רגע ניתנת לנו ההזדמנות להעצים את עצמנו, בלי ויתורים ותירוצים, ולומר: אני מסוגלת להתמודד עם הקושי שלי עכשיו גם בלי להשלות את עצמי. דרכי היא דרך אמת, ולה אני מחויבת. האמת היא שחלק מן הבחירות שאני עושה בחיי אינן מטיבות איתי. עלי לוותר על הפיתוי ולעזור לעצמי להיות במקום רוחני גבוה יותר. אני חומלת את עצמי, את גופי ואת נפשי. אני אוהבת את עצמי, ואהבה אמיתית אינה כוללת פגיעה וגרימת נזק. וגם אם הדבר ידרוש ממני כוחות נפש רבים אוכל לעמוד במשימה.
ההסכמה שלנו לראות את המציאות כפי שהיא היא קשה אך מתגמלת. כשאנחנו מוכנים לגלות בתוכנו את כל התכונות הטרומיות שייחסנו להורים החליפיים שבחרנו, נחשפת בתוכנו הוויה נפלאה: אנו מתוודעים לחוויה המרגשת של אמפתיה, קשב והכלה פנימיים ומתנסים ביציבות, בחוזק נפשי ובאהבה עמוקה יותר לעצמנו. מתוך מצב זה של חיבור אל העצמי נובעת באופן ספונטני שמחה אדירה וחיוניות.
הנוכחות הפנימית של מהות רוחנית מרגיעה מעלה את תחושת הערך העצמי שלנו, מכוננת בתוכנו חוויה של שליטה עצמית ועוזרת לנו למתן את חרדותינו הקיומיות. וכשאנו מרגישים בטחון במהותנו ובדרכנו הרוחנית המוכנה לראות את המציאות ללא פשרות וללא שקר, אנחנו מתקרבים לאלוהות שבתוכנו.
