מדי פעם מתפרץ בי דחף לצאת לרחובות, לצעוק ולתבוע מהמנהיגים שלנו שיחזירו את גלעד, ועכשיו. אבל כמעט מיד עולה בי ההבנה המפוכחת והכואבת שזה כנראה לא יעזור:  המנהיגים שלנו פשוט לא רוצים לערוך את עסקת שחרור השבויים הזו, והפגנות לא ממש מזיזות להם.

לפעמים נדמה לי שהם מעדיפים לעצום עיניים ולדמיין שהחטיפה הזו דמיונית, ומעולם לא קרתה: אין באמת במציאות בחור צעיר ועדין שיושב שנים לבד בשבי, אין משפחה שהבטן שלה מתהפכת בכל רגע ורגע מדאגה נואשת וגעגועים אינסופיים, ואין פה עם שלם שמתייסר אל מול החלטת מנהיגיו שלא לעשות כמעט כלום בנדון.

ונכון, אכלנו אותה עם החטיפה של גלעד שליט, והמחיר שניאלץ לשלם הוא כבד. בזה אין ספק. אבל אני חושבת שהמנהיגים שלנו אינם ערים לכך שמזמן לא מדובר במשוואה פשוטה שלפיה אם נשלם מחיר גבוה ונשחרר הרבה מחבלים, נצא פראיירים וחלשים מול הערבים ונזמן בזה עוד ועוד חטיפות, אלא שבו זמנית מתקיים כאן שבר פנימי – רגשי ורוחני – של כל אחד מאיתנו כיחיד, וכעם.

לכאורה סבורים מנהיגינו שנכון לנקוט מדיניות "הכלבים נובחים והשיירה עוברת": גלעד בשבי – וזה בעיקר מזלה הרע של משפחת שליט, ופרט לכך, אין שום סיבה הגיונית לשחרר אותו. הם מניחים כי חלק מהציבור אמנם כועס ומתוסכל מהעניין, אבל זה יעבור לו, ואנשים כאן  ימשיכו לחיות את חייהם כרגיל: ילכו לעבודה, יבלו במסעדות ויראו מונדיאל. המנהיגים שלנו סומכים על הזיכרון הקצר שלנו, ולכאורה הם צודקים.עולם כמנהגו נוהג –  עובדה.

אבל לצערנו, ראשי המדינה שלנו אינם מכירים את עיקרון אחדות הדברים, המתייחס לעובדה כי עולמנו הוא למעשה אורגניזם אחד גדול הפועל כיחידה אחת– וכל דבר המתחולל בו  משפיע על האורגניזם כולו. בתורות המזרח מתייחסים בהקשר דומה לרעיון הקארמה – או חוק הפעולה, הקובע כי כל מה שאנחנו עושים עכשיו, לטוב ולרע, ישוב ויעצב את מציאות חיינו בעתיד. או בשפתם הפשוטה של הילדים "הכל חוזר אליך…"

גם תורת הכאוס, אם כי באופן מעט שונה, מציגה בפנינו את המושג "אפקט הפרפר", המלמד אותנו שבמערכות דינמיות – כל סטייה קטנה בהתנהלות עלולה לגרום לשינוי דרמטי ובלתי צפוי בכיוון המבוקש, ומודגמת באמצעות המטאפורה הידועה שגם משק כנפיים של פרפר קטן באיזור אחד של העולם יכול, באופן פוטנציאלי, לחולל סופה של ממש בקצהו האחר.

החוקים האוניברסליים האלה לא פוסחים גם על מדינתנו הקטנה. אלא שהמנהיגים שלנו אינם מזהים את הקשר שבין התנהלותם האטומה והאדישה לבין האירועים הפוקדים אותנו, חדשות לבקרים: הם אינם רואים את הקשר בין השארת גלעד שליט בשבי לבין האישה שנאשמת שרצחה את שכנתה ההרה בדקירות סכין, ולבין הקטטות האלימות בין בני נוער במועדונים; אינם רואים את ההשפעה הנרקמת בין הוויתור על גלעד לבין ההתנהגות הגסה, הנצלנית והמזלזלת המתפתחתכאן בין איש לרעהו, בבחינת "אני ואפסי עוד", ומתעלמים מן הזיקה שבין ההתנערות מאחריות לאומית לשלומו של גלעד לבין השחיתות המזעזעת הפושה בקרב הצמרת הפוליטית – כמו פרשיית הולילנד ואחרות – שהפכה אותנו כבר מזמן לרפובליקת בננות, בלי ששמנו לב.

בפרפראזה על דבריו של המשורר הגרמני היינריך היינה שכתב כי "במקום שבו שורפים ספרים – ישרפו בסוף גם בני אדם", אפשר לומר כי במקום שבו מפקירים שבויים, הפקרות תהיה נחלת הכלל.ולא צריך ללכת רחוק מדי אל העתיד, ההפקרות שלנו כבר כאן: הורים רוצחים ילדים רוצחים הורים. מורים מכים תלמידים מכים מורים. רופאים פוגעים בחולים פוגעים ברופאים. אנשים הורסים את עצמם ואת הסביבה, ודיכאון וסרטן כבר מזמן הפכו למגיפות במחוזותינו. כי במקום שבו הכל קשור, פשוט הכל קשור. ובמשפחת המדינה שלנו, שבה האב מזניח, מתנכר, מעמיד פני אוהב – ובו בזמן מכה וחובט, יגדלו ילדים פגועים ושורדים, אשר יאלצו לשנים רבות של שיקום רגשי  כדי למצוא לעצמם בסיס איתן של אהבה וטוּב.

לא צריך להיות אדם רוחני במיוחד, כדי להבין שעיקרון אחדות הדברים אינו פוסח על אף אחד מאיתנו, וכי הוא אינה קלישאה רוחנית ריקה מתוכן. הוא חי ובועט בתוך מציאות חיינו. ונכון שגלעד שליט אינו הבעיה היחידה במדינה, ועוולות וחוסר צדק מתרחשים כאן תדיר –  אבל הוא ללא ספק סמן קיצוני למה שמתחולל בקרבנו. ולמרות שהיינו רוצים לנתק את עצמנו במידת האפשר מן הפוליטיקה וממקבלי ההחלטות שלנו, ולהאמין שאנו חיים את חיינו הפרטיים בשקט – הרי שכולנו שבויים בדפוסי המנהיגות שלהם. הם משפיעים על כולנו, יום יום ושעה שעה.

אז מנהיגינו היקרים, אתם אולי מנסים למנוע נפילתם של ילדים נוספים בשבי, וזוהי מחשבה נכונה וצודקת מעיקרה, אבל בינתיים, בלי שאתם מבחינים בכך, מדינה שלמה יושבת כאן בשבי, כבר שנים רבות, עוד מימי רון ארד.

ולא, השיירה אינה עוברת באמת.זה רק נראה כך. לכן הגיע הזמן לשינוי. מנהיגות ראויה נמדדת ביכולת שלה לראות את סך התהליכים –  גם מבית וגם מחוץ, והיא נבחנת, לא פחות, באמצעות האופן בו היא בוחרת להתנהל כלפי ציבור בוחריה. שחררו את גלעד ואותנו.