דקלה ועודד נכנסים אלי לקליניקה בפעם הראשונה. הם נשואים הרבה שנים. אבל הם לא מסתדרים. בעצם, הם נזכרים במהלך המפגש, הסתדרו ביניהם רק בשנה הראשונה, לפני שנישאו. ומאז, כבר שנים רבות שהקשר ביניהם קשה. דקלה מרגישה שעודד לא מוכן אף פעם לקבל ביקורת או להודות שהוא לא בסדר, וגם לא מוכן להשתנות, ועודד מרגיש שכל מה שהוא עושה לא מוצא חן בעיני דקלה, ולא מספק אותה. הוא טוען שהיא לא רואה כמה הוא משקיע, כמה הוא רוצה, וכמה הוא אוהב אותה.
וכך חולפים חייהם, עם שלושה ילדים בוגרים, והריבים רק מתעצמים. קשה להם מאוד. בסך הכל הם אוהבים אחד את השני, אבל השנים האחרונות הן ממש גיהינום, ומביאה אותם לחשוב שאולי – משבגרו הילדים, כדאי שייפרדו.
יש דפוס מסוים לריבים שלהם:
- עודד מעצבן את דקלה, ודקלה מתעצבנת מעודד;
- היא כועסת וצועקת עליו. נואמת לו נאומים;
- עודד מרגיש שדקלה משפילה אותו ונוהגת בו בחוסר רגישות, והוא עוזב באמצע ה"נאום" ויוצא מהחדר. בדרכו החוצה הוא אומר לדקלה שאין לו סבלנות לשטויות שלה… נמאס לו להרגיש מותקף;
- דקלה כועסת על עודד שאינו מסוגל אפילו לשבת ולהקשיב לה, אלא כל הזמן בורח, ומרגישה שאין לה עם מי לדבר. היא מרגישה פגועה ונטושה;
לוקח כמה ימים לכעסים לחלוף, ובינתיים הם לא מדברים ביניהם, אלא על עניינים פרקטיים או דחופים;
גם כשהכעס שוכך, קשה לשניהם לדבר על מה שקרה, והקשיים לא מטופלים. חולפים כמה ימים נוספים עד שהם שבים ליחסים נוחים, אבל רק עד "העונג הבא". עד ששוב יצוצו אותם הקשיים ויחזור על עצמו מעגל הפגיעה והכאב.
אני יושבת מולם ואומרת: תקשיבו, אתם הרבה שנים יחד, הקמתם בית משותף, יש לכם שלושה ילדים, ומשום מה, כמעט מן ההתחלה, אתם מתייחסים לזוגיות שלכם, סליחה אם זה נשמע קצת גס – כמו אל פח אשפה. כאילו אפשר להשליך כל דבר אל תוך "פח הזוגיות". אתם משליכים רגשות קשים של כעס, בוז, לגלוג ותסכול האחד על השני, ומצפים שתאהבו זה את זה לאורך זמן למרות ההתנהגויות הללו.
הקשר שלכם לא פשוט כיוון שבמובנים רבים אתם מסכימים ל"זוגיות פח האשפה" הזו. כל אחד מצידו מתנהג באופן לא נאות אל האחר, ושניכם מסכימים לכך, הסכמה שבשתיקה. או במשפט אחד – אתם לוקחים כמובן מאליו האחד את השני, ולא שומרים על החברות והנאמנות שלכם כל אחד לעצמו ולבן הזוג שלו.
דקלה ועודד התבוננו זה בזה בהסכמה.
המשכתי ואמרתי: כשזוג מתחתן, הוא נכנס תחת חופה וקידושין. קידושין מלשון קדושה. אבל יש לי הרושם שבמהלך השנים לא שמרתם כראוי על הקדושה ביניכם.
לכן, לפני שנטפל בדברים שמקשים עליכם, הייתי רוצה להציע לכם ליצור חוזה חדש מהיום והלאה, ולשאול אתכם: האם תסכימו "להתחתן" מחדש? ליצור מרחב של קדושה ביניכם? להקדיש זמן האחד לשני? לנהוג ביחסים ביניכם בעדינות – של גן עדן, ולוותר על המרחק והניכור?
הם מסתכלים זה בזה ומהנהנים. כן, אנחנו מוכנים. מוכנים לצאת לדרך חדשה.
שבוע עובר, ועודד ודקלה שבים אל הקליניקה. הם יושבים מולי, מסתכלים זה בזו במבטים נעימים של הסכמה, ואומרים – השבוע נזכרנו בקדושה שביננו ושמרנו עליה מכל משמר. כבר זמן רב שלא היה לנו שבוע נעים ואוהב כל כך יחד. החלטנו שאנחנו רוצים להשקיע את כל המאמץ שלנו כדי שנוכל להישאר יחד.
אני מברכת אותם על היציאה לדרך משותפת חדשה, ועכשיו – כשיש לנו בסיס חדש והסכמה לגבי השותפות שביחסים, נפנה לבדוק בדיוק היכן יושבים הקשיים, נטפל בדפוסי ההתנהגות מעוררי המחלוקת, ונחליף אותם בחומרים שמהם עשויה קירבה ואהבה. זה בוודאי לא יהיה פשוט, אבל אם תהיה מסגרת אוהבת של חברות ונאמנות, יש סיכוי גדול – שהאהבה תנצח.
*מבוסס על טיפול אמיתי, אך כל הפרטים המזהים שונו, לצורך שמירת סודיות
