נמרוד (שם בדוי) יושב מולי בקליניקה, לא בפעם הראשונה. הוא לא ילד. אבל גם לא ניכרים בו סימני הגיל. הוא מגיע אליי יחף, לבוש שרוואל לבן לא מגוהץ. הוא רווק ואין לו ילדים, וגם כמעט שלא היו לו מערכות יחסים רציניות בשנים האחרונות – רק "סטוצים" או מערכות יחסים קצרות של כמה שבועות. זה לא שהוא לא רצה קשר. תמיד רצה – אבל למרות שחפר בעצמו לא מעט, עוד לא הצליח להבין בדיוק למה לא נכנס לקשר מחייב. ובמשך השנים בסך הכל זה היה בסדר בשבילו. תמיד האמין שכשירצה באמת, תבוא האחת שלו. היום, כשהוא בן 40+ הוא כבר מרגיש אחרת. פתאום עולה בו החשש שאולי לא יצליח לצאת מכלוב הזהב שבנה לעצמו, והוא יישאר לבד, לתמיד.

הרבה אנשים טועים בנמרוד. חושבים שהוא אדם לא מחויב, מן סטלן כזה שלוקח את החיים בקלות ולא אכפת לו כלום. נכון, הוא לא היה עסוק בלפתח לו "קריירה גברית" ולחסוך כסף לקניית בית, ונכון שהוא לא כל כך קונבנציונלי ולא אוהב מסגרות, אבל אנשים לא מבינים שאת כל חייו הוא מועיד להתפתחות רוחנית, למודעות עצמית – וזה לא פשוט בכלל. במקום הזה הוא מאוד תובעני כלפי עצמו. אפילו יותר מדי. מכריח את עצמו לתרגל – לעשות מדיטציה, אימונים רוחניים קשים, יוגה, ומשמעת ברזל פנימית. לפעמים הוא ממש מתעייף. כל אירוע בחייו מחייב אותו להתבוננות פנימית. הוא רוצה להצליח. להגיע לרמה רוחנית גבוהה. זו התכלית שלו.

אני משקפת לנמרוד בעדינות שאולי דווקא למרות התדמית הקלילה שהוא משדר, הוא לוקח את החיים כל כך ברצינות, בעוד שאנשים אחרים פשוט חיים אותם – נפגשים, מתאהבים, מתחתנים, מקימים משפחה, לפעמים מתגרשים. לפעמים מתחילים מחדש. אבל קופצים למים. לוקחים צ'אנסים. נמרוד נשאר צופה מבחוץ, דווקא בגלל שהוא מחכה לאחת המושלמת. בגלל שלא יוכל לקחת צ'אנס שהקשר שלו יתפרק. הוא רוצה קשר לנצח, ולא יסתפק בפחות. ועד שלא יהיה מוכן ויציב, לא יכנס לקשר. אבל יכול להיות שלא שם לב, ומתוך כל התובענות הפנימית הזו – לא נשאר לו מקום לאף אחד. אפילו לא לעצמו, ולרצונות שלו. ואפילו באופן מפתיע, מתברר שהוא נשוי, נשוי מאוד – לדרך הרוחנית שלו.

אני מדברת והעיניים של נמרוד מתמלאות דמעות. ההכרה הזאת קשה לו, והוא יוצא מן המפגש עצוב ומהורהר.

כמה חודשים אל תוך הטיפול, ונמרוד עובר תהליך רגשי עמוק, ומבין שהוא ניצב בצומת דרכים. הוא לומד שלא יצטרך כמובן לוותר על דרכו הרוחנית, אלא שיצטרך לחיות אותה מתוך מתינות ואיזון, ולא מתוך טוטאליות כזו וקורבנות שאינה מאפשרת לו לחיות את החיים שהוא מבקש לעצמו.

לאט לאט נמרוד נרגע, נפתח – ומספר שלראשונה בחייו הוא מתחיל לחוש ברצון האמיתי לקשר, להתמסרות לבת זוג, למחויבות לאדם אחר. מתפנה לו מקום.

ובמפגש האחרון שלנו לעת עתה, ממש לפני שאנחנו נפרדים, הוא מספר לי בחיוך שאתמול בלילה חלם שהוא הולך על שביל רחב ביער גדול, אוחז בידה של אישה.

_______________

אם גם לכם יש קשיים בכניסה והתמדה בקשר זוגי, מוזמנים לפנות אליי לטיפול בקליניקה או בשיחות אונליין.

בהצלחה,

שלי.