נמשכתי אליו בטירוף… מהרגע הראשון שראיתי אותו פשוט הרגשתי שזה זה. השיחות היו נפלאות. הרגשתי שהוא ממש קורא את המחשבות שלי, ושיש לנו אותן דעות בנוגע לכל כך הרבה דברים! גם בחיים שלנו היינו באותם מקומות באותו זמן – איך לא נפגשנו קודם??? והמגע ביננו היה ממש חלום. לא אכלנו כמעט ולא ישנו, רק עשינו סקס, שתינו הרבה אלכוהול ועישנו המון – למרות שאני בדרך כלל לא שותה ולא מעשנת. אחרי יומיים שהיינו ביחד הוא אמר לי שהוא מרגיש שאני האחת שלו. שהוא רואה אותנו מתחתנים וילדים והכל. זה היה מושלם. אחרי שבועיים נפרדנו. לא בדיוק יודעת מה קרה, אני רק יודעת שקמתי בבוקר והוא נראה לי שונה לגמרי. ישבנו לשתות קפה ושתקנו. משהו נגמר ביננו. גם הוא הסתכל עלי ואמר לי – אני חושב שאני אזוז. וידעתי שהוא לא יחזור. זה בסדר. מה לעשות. עוד אכזבה. אבל הכל לטובה.
—————————
כשאני פוגשת רווקים ורווקות שלא חוו מערכות יחסים זוגיות ארוכות, הם בדרך כלל מספרים לי שהם מחפשים בן זוג שירגש אותם. רוצים להרגיש "פרפרים בבטן". רוצים להתאהב.
לרוב הם מספרים לי שהם יודעים בדיוק מה הם מחפשים. לפעמים הם כבר פגשו אנשים שמתאימים להם: כאלה שמהרגע הראשון הרגישו אליהם משיכה ממגנטת, השיחות קלחו אל תוך הלילה, המגע היה נפלא. משהו בתוכם התעורר לחיים והייתה הרגשה ש"זה זה". אמנם לצערם, אחרי כמה מפגשים הקשר לא עלה יפה מכל מיני סיבות, אבל הם יודעים מה הם מחפשים. מקווים שבפעם הבאה זה יקרה. ולא, הם לא מוכנים להתפשר. הם מכירים את התחושה של משהו נכון עבורם, ובעיניהם אי אפשר בלי זה.
ומה יש להגיד? הם צודקים! רגשות חמים ומשיכה הם אכן מאבני הבניין של כל קשר זוגי. אבל לא זו השאלה. השאלה היא – מה קורה ברומנים הקצרים האלה? למה הם מתחילים בסערה גדולה כל כך, ונראים כאילו הם הדבר המושלם ביותר- אבל ממצים את עצמם כל כך מהר?
אני קוראת לתופעה הזו "פרפרי תעתוע".
"פרפרי תעתוע" היא חוויה פנימית של ערעור רגשי ופיסי שמתרחשת אצל אנשים שיש להם קשיים בכניסה לקשרים זוגיים וקושי באינטימיות. כשהם פוגשים בן זוג שמוצא חן בעיניהם החוויה הזו של ערעור מתבטאת באחת או יותר מן הדרכים הבאות:
- התרגשות עזה, שינויים (לרוב הפחתה) בשינה ובאכילה
- צריכת אלכוהול וסיגריות בכמות לא רגילה
- מחשבות אינטנסיביות ופנטזיות על בן/בת הזוג כמושלמים
- רצון בלתי נשלט להיות קרובים אליהם כל הזמן
- פנטזיות אינטנסיביות על המשך הקשר העתידי
- הצהרת כוונות לקשר ארוך טווח מיד מן ההתחלה – ללא היכרות מעמיקה.
- אידיאליזציה של בן/בת הזוג והערצה שלהם, לעתים תוך חוויה של ביטול עצמי ותחושה ש"אעשה הכל כדי להיות עם בן/בת הזוג המושלם/מת הזה".
- התנהגות אימפולסיבית, פרועה ולא אופיינית,
- חוסר בגבולות
- רצון לרצות את בן/בת הזוג
- חרדות נטישה וקנאה עזות.
החוויה הזו של ההתרגשות העזה, כאמור, היא לא יותר מאשר ערעור נפשי ופיסיולוגי. אלא שאצל ה"מתאהבים" היא נחווית כסערה חיובית ומלווה בהצפה ברגשות חיוביים כלפי בן/בת הזוג הנראים מאוד מושכים תחת מצב האקסטזה הזה.
הבעיה היא שלרוב, מפגש הנולד מתוך ערעור, ממשיך להיחוות ככזה גם בהמשך הקשר. לאחר הסערה הראשונית, כשבאופן טבעי חל רצון פנימי לייצוב הקשר – הוא אינו מצליח להתייצב וגורם לסבל נפשי ופיסי. לדוגמא:
- אם בתקופת החיזור חוסר הידיעה ותחושת הרצון לכיבוש של האחר היו מאוד אטרקטיביים ומרגשים – לטווח ארוך העובדה שבן/בת הזוג לא בטוחים ברצון שלהם להיות בקשר כבר לא נחווה כדבר אטרקטיבי.
- אם בתחילת הקשר בן/בת הזוג היו מאוד דומיננטיים ובטוחים בעצמם, וחיזרו באופן נמרץ – הזמינו מקומות במסעדות, יזמו מפגשים רומנטיים והובילו את הקשר – אם ימשיכו להתנהג כך בהמשך הם יחוו כשתלטנים, ולא יוכל להתפתח קשר הדדי.
אנשים שיש להם חרדות וחששות עזים מפני כניסה לקשר, ואינם מבינים את מהותם של "פרפרי התעתוע"- נוטים להיתקע בשלב החיזור (שיכול להימשך גם לאורך זמן בתוך קשר). הם מוצאים את עצמם פעם אחר פעם מתאהבים ונפרדים, מתאכזבים, נותרים שבורי לב, ונטולי יחסים משמעותיים וארוכי טווח.
הטרגדיה היא, שאנשים אלה פוגשים לעיתים אנשים נחמדים, שיכולים להתאים מאד להם כבני זוג – אבל היות והם לא מעוררים בהם את "פרפרי התעתוע", הם לא נתפסים כלל כמועמדים לקשר.
אז איזו התאהבות היא לא מסוג הערעור הנפשי והפיסיולוגי? ואיך ניתן לזהות אותה?
התאהבות טובה היא זו שלא גורמת להפרה של שיווי המשקל הפנימי של האדם. להתרגש, לפנטז, לדמיין, לרצות להיות ביחד – זה נפלא, אבל במידה. בלי לשכוח את הצרכים והרצונות האישיים, ובלי להרגיש שאם הקשר לא יסתדר – זה יהיה סוף העולם.
חוויה טובה בקשר מכילה את שמחת המפגש. זו חוויה שונה לגמרי מאשר ריגוש ואקסטזה. שמחת המפגש עם בן זוג מתאים – מביאה איתה התרחבות הלב, תחושה של אושר פנימי והנאה. קשר נכון מביא אתו תחושה של נוחות, נועם ורגיעה ומביא איתו גם חוויה של סבלנות. ההרגשה שיש זמן לכל, ושאפשר להתקדם לאט לאט – אבל בטוח.
אז מה צריך לעשות כדי לעבור מן הדפוס המערער אל קשר נינוח ויציב?
נכון שקודם כל צריכים להיות מודעים להבדלים שבין שני סוגי המפגשים, אבל זה לא כל כך פשוט. ישנם אנשים שלא מסוגלים לוותר על הריגושים העזים ו"פרפרי התעתוע", למרות שהם יודעים שלטווח ארוך הם מונעים מעצמם קשר עמוק ואינטימי. אפשר להמשיל את זה במידה מסוימת לאנשים מעשנים – שממשיכים לעשן למרות שהם יודעים שהדבר פוגע בבריאותם.
אבל זה לא אומר שאי אפשר להשתנות. נכון שזהו תהליך ארוך וממושך, אבל מי שנחוש לתת לעצמו לאהוב ולהיות נאהב – יוכל בעזרת מודעות עצמית ופיתוח שליטה עצמית, לשחרר את "פרפרי התעתוע" ולזכות באהבה של אמת.
ֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹֹ___________________________
אם קראתם את המאמר והזדהיתם עם התוכן, ואתם חשים שגם אתם נגועים ב"פרפרי תעתוע" ולא מצליחים לעבור את שלב ההתאהבות שוב ושוב, אתם מוזמנים לבוא אליי לייעוץ וטיפול, ויחד נטפל בקושי זה.
להתראות בקליניקה או אונליין,
שלי.
