סיפור מהקליניקה
נוגה תכננה לעשות המון דברים בשבוע החופש שלה. כשהיא נכנסת לקליניקה אפשר לראות את האכזבה והכאב על פניה.
"כבר חיכיתי לימים האלה שאוכל סוף סוף להתפנות לדבר שאני כל כך רוצה לעשות – לעבוד על העסק שלי", אומרת נוגה, "ומה קרה? שוב מסמסתי את הימים! אני כל כך כועסת על עצמי! שוב בטלפון, שוב בפייסבוק ובאינסטגרם, שוב קצת ניקיתי. שוב אכלתי ותר מדי. שוב הסתובבתי במעגלים עם עצמי ולא הצלחתי לשבת ולעשות את העבודה שאני כל כך רוצה לעשות! ושכל כך תקדם אותי בחיים!
וכל הפנטזיות שלי, שהנה אני כבר כותבת מכינה ומארגנת את הסדנאות שלי, ואני סוף כל סוף מצליחה להרוויח יותר וסוף סוף יש לי חיים ראויים, ואוכל לנסוע לחו"ל מתי שארצה, ואוכל להתגאות בעצמי ולהראות להורים שלי שיצא ממני משהו…אבל לא. בכל הימים האלה לא הצלחתי לשבת ולהתרכז בעבודה שתכננתי. ישבתי לחצי שעה על המחשב, סגרתי אותו ולא הצלחתי להמשיך מכאן."
ונוגה ממשיכה – "אז אני סובלת מדחיינות! כל דבר אני דוחה, כל דבר אני לא עושה. ואני אומרת לעצמי, תגידי, מה יהיה עם העצלנות הזו שלך? באיזה עולם את חיה?! כולם כאן מתקדמים, ואת אפילו לא יכולה לשבת רגע ולעשות את מה שאת צריכה! אני פשוט לא יודעת איך לפתור את הדבר הזה."
נגה מתחילה לבכות, ומסננת בלחש: "אני באמת כבר לא יודעת מה לעשות. אני מקרה אבוד. שמישהו כבר יציל אותי מעצמי."
החרדה השקופה
אני מקשיבה לנוגה קשב רב ואומרת לה – את יודעת נוגה, בעיני המושג "דחיינות" שהפך למושג די שגור בשנים האחרונות – הוא מושג שכדאי "להוציא מהלכסיקון". לדעתי הוא מונח שגוי ומטעה.
למה שגוי? שואלת נוגה בפליאה. אבל זה בדיוק מה שאני עושה. תמיד דוחה דברים לרגע האחרון, אם בכלל אני עושה אותם. אני עצלנית ודחיינית!
המשכתי ואמרתי – בעיני דחיינות אינה אלא ביטוי של חרדה. חרדה שקופה, שאנחנו לא תמיד מזהים.
– מה הקשר לחרדה? שואלת נגה. אין לי דפיקות לב מואצות ואני לא מרגישה שאני עומדת למות. אני לא חושבת שאני בחרדה.
ואני מוסיפה – נכון, אין לך מה שאנחנו קוראים "התקף פאניקה" או "התקף חרדה ספונטני", אבל החרדה – פנים רבות לה, ויש לה ביטויים רבים בתוכנו שאיננו מודעים להם לפעמים, והם משפיעים באופן ניכר על החיים שלנו והתפקוד שלנו. ובעניין הדחיינות, הרשי לי להסביר לך: כשיש דברים שמעוררים בנו תחושת איום, מכל מיני סיבות – התוצאה היא דחייה שלהם ודחיינות שלהם. אבל הדחיינות היא רק התוצאה.
– אוקיי, אז את אומרת שאני בחרדה? שמאיים עליי להתעסק בנושאים הקשורים לעסק שלי ובגלל זה אני לא מצליחה לעשות דברים?
– כן, אני עונה. בדיוק.
– זה קצת מוזר מה שאת אומרת, כי אני ממש אוהבת את העבודה שלי ואת העסק שלי. אז ממה אני בחרדה בעצם?
– נכון. קודם כל, את לא מודעת לזה שאת בחרדה ולכן שופטת את עצמך בצורה קשה כאילו את עצלנית ודחיינית. אבל בעצם את לא מסוגלת לעשות את הדברים האלה כרגע.
-לא מסוגלת? אומרת נוגה בחשש. זה קצת מלחיץ אותי…
שיטת "פנים רבות": ריבוי תודעות הנפש
-אל תיבהלי נוגה, אני אומרת. נכון שהמקור של החרדה הגורמת לנו לדחות דברים היא קצת מורכבת. אבל בואי ואכיר לך את התפיסה שלי לגבי הנפש ואת שיטת הטיפול שלי "פנים רבות" שעובדת בהצלחה רבה כבר שנים רבות על אלפי מטופלים, והיא תעזור גם לך בנוגע לחרדה:
למעשה, כמו איברי הגוף, גם הנפש שלנו בנויה מחלקים שאני קוראת להם "תודעות". כל חלק שונה מהאחר מבחינת הגיל שלו, האינטליגנציה שלו, הבריאות הנפשית שלו, הכישרונות שלו, התפקוד שלו, ועוד. לכל תודעה התפקיד שלה (יש תודעות שנועדות להתמודדות עם מצבים קשים, ויש תודעות שנועדות להתמודדות עם מצבים חברתיים, יש תודעות שנועדות להבנה אינטלקטואלית ופתרון בעיות, ויש שנועדות למשחק וחוויה, וכו'). כשאנחנו נמצאים באיזון נפשי, החלקים המתאימים שלנו צצים בזמן הנכון – ואנחנו מרגישים "מחוברים לעצמנו". דברים זורמים לנו, ואנחנו מצליחים לפעול בעולם.
אבל, כשאנחנו לא באיזון נפשי – עולים מתוכנו חלקים שאינם מתאימים לפעולה שרצינו לעשות. למשל, אם תודעה של ילדה צעירה בת 5, שרוצה לשחק כל היום, נמצאת אצלך ב"מוקד התודעה", אז ילדה בת 5 לא יודעת ולא בא לה בכלל לעבוד על מחשב. היא רוצה עכשיו לשחק, היא רוצה לאכול, היא רוצה לראות טלוויזיה. אין לה שום יכולת לעשות את הדברים שאת מצפה ממנה.
ולכן בכל פעם שאת מבקשת מהילדה הזו לפעול באופן שקשור לעולם המבוגרים, החרדה בתוך האישיות עולה, והילדה הזו פשוט לא מסוגלת לעשות את מה שאת מבקשת. אתן לך דוגמא. תארי לך שאת מגיעה לגן ילדים ומבקשת מהילדים לשבת על המחשב ולהכין סדנאות בתחום מקצועי למבוגרים.
– נוגה מגחכת, ואני רואה את גלגלי המחשבות שלה מסתובבים, היא בוהה מעט ואומרת – אני חושבת שאני מתחילה להבין מה את אומרת. הילדים בגן, אין סיכוי שיוכלו להכין את הסדנאות. אין להם שום יכולת ובטח שלא רצון. זה פשוט לא מעניין אותם.
-עכשיו את מתחילה להבין את זה. ואת צודקת, אין מה להאשים אותם. הם לא מי שיוכל להכין את הסדנאות. ויותר מכך, גם אם תנזפי בהם – הם לא יוכלו להכין את העבודה עבורך.
– אוקיי, אומרת נוגה. הבנתי. אז בתוכי יש חלקים צעירים, או חלקים שאינם מתאימים לעשות את העבודה שלי, וזה בגלל שאני לא באיזון נפשי מתאים לחלקים הנכונים לעלות. ואז כשאני מנסה להכריח אותם עולה החרדה והם נמנעים עוד יותר.
-בדיוק.
-אוקיי. אז מה אני עושה עכשיו עם המידע הזה? כי נראה לי שאיך שלא תהפכי את זה, אני תקועה. יש חלקים צעירים בתוכי שלא מסוגלים לעשות את העבודה, ורוצים לשחק כל הזמן. אבל איזה חלקים בתוכי כן מסוגלים לעשות את העבודה?
– בתוך כל אחד מאיתנו יש גם את החלקים הבוגרים שלנו. התודעות שהעבודה שלנו מעניינת אותן, מייצרת בהן תשוקה, הן אוהבות אותה וממש היו רוצות להתקדם איתה. כתיבת סדנאות וקידום העסק זה כיף בשבילם.
– נכון, אומרת נוגה, כשאני כבר מצליחה מדי פעם להתיישב ולעשות משהו, אני מאוד נהנית. אז איך אני מתחברת לחלקים הבוגרים שלי? לתודעות המתאימות? זה נראה די בלתי אפשרי כרגע.
הדרך לשינוי
– את צודקת, זה לא קל. בואי ואסביר לך מה כן יכול לעזור לך:
- הבנת הסיטואציה: ראשית, עכשיו את מבינה את מבנה הנפש שלך, וזה כבר חלק ניכר מפתרון הבעיה. את יודעת שהנפש שלך בנויה מחלקים, ואם את לא מצליחה לעשות משהו זה אומר שהחלק שיכול לעשות את מה שאת רוצה, לא מצליח למצוא את דרכו ל"מוקד התודעה", וכרגע תודעה אחרת, לא מתאימה, פועלת בו. ההבנה הזו של מבנה הנפש, כבר מביאה לירידה של הלחץ התוך נפשי בתוכנו, ותורמת לאיזון נפשי.
- ירידה ברמת העוינות בתוך האישיות: העובדה שאת מכירה בזה שחלקים צעירים בתוכך לא יכולים לעשות את מה שאת רוצה, מביא להבנה שאין לך מה לכעוס על עצמך ולהאשים את עצמך בדחיינות ועצלנות. כך ניכרת גם ירידה בעוינות הפנימית, ומערכת היחסים שלך עם עצמך משתפרת, דבר המאפשר גם הוא ירידה ברמת החרדה הכללית באישיות.
- הרפייה ואמפטיה עצמית: הנפש מגיבה באופן טבעי לרצונות שלנו אם אין עליה לחץ ומתח, ומגיבה מצויין לאמפטיה עצמית. זאת אומרת שאם תגידי לעצמך שזה נורא חבל, אבל כרגע במוקד התודעה שלך מופיע חלק שאינו מתאים לעשות את העבודה, ותניחי לו לזמן קצר, תוכלי בהדרגה לעזור לעצמך לאפשר לחלקים המתאימים שבך להיכנס אל מוקד התודעה ולאפשר לך לעשות את העבודה שאת רוצה.
לסיכום, ישנן תודעות שבאופן טבעי, עם מעט עזרה יכולות להיכנס אל מוקד התודעה ולפעול בתוכנו בכיוונים הרצויים שלנו. אבל לעיתים מתקיימת באדם רמת חרדה גבוהה מאד, כך שהחלקים הלא מתאימים לא מצליחים לצאת ממוקד התודעה, ובמצבים מסויימים כאילו "נתקעים בתוכו", ומונעים מאיתנו לתפקד באופן מיטיבי. במצבים כאלה לרוב כדאי להיעזר בטיפול רגשי מתאים כדי להבין לעומק את מערך התודעות שבתוכנו, ומדוע בזמנים מסוימים מגיעות תודעות לא מתאימות אל מוקד התודעה.
-וואו, אומרת נוגה. לא חשבתי על זה בצורה כזאת. עשית לי ממש שינוי משמעותי בגישה…. ואולי לא תאמיני, אבל באופן מוזר כבר בא לי לשבת על המחשב ולהתחיל לעבוד. ואולי התודעות שלי לא כל כך עקשניות… אבל אני קצת חוששת שזה זמני ויחלוף כשאצא מכאן…
אני בהחלט מבינה את החשש, אני אומרת לנוגה, אבל אל תחששי מעצמך. נסי לראות את המסע שלך לעבר התפתחות העסק שלך, כמסע רוחני מתמשך של צמיחה וגדילה. מסע שבו את מכירה את עצמך לעומק, על כל הרבדים שבתוכך. מניחה בעדינות לחלקים והתודעות שבתוכך לספר לך על עצמך. מה קשה לך, מה מפריע לך. מה מפחיד אותך. ברגע שתביאי את האיכויות הללו אל תוך העבודה הרגשית שלך עם עצמך, תוכלי בהדרגה לראות שינויים משמעותיים. הסוד הוא בפרטים הקטנים: בכל פעם תראי שהצלחת עוד קצת. עוד קצת. וכך לאט לאט תחושי בשינוי משמעותי.
נוגה מחייכת אליי בתודה ואומרת, יאללה, אני הולכת לעבוד.
איזה יופי, לכי לעבוד בשמחה, אני משיבה לה. אבל בואי נתכונן מראש: בהמשך תגענה ההתנגדויות, תבוא החרדה והקונפליקט. יגיעו גם ה"חברות" שלהם – האשמה עצמית, וכעס על העצמי ש"לא עושה שום דבר, מדחיין ומתעצל". קבלי את הקולות האלה בהבנה אך אל תזדהי איתם. אמרי לעצמך: זה לא שאני לא בסדר, אני פשוט לא יכולה כרגע. אני חרדה. ומצאי לעצמך את השפה הנכונה לדבר אל עצמך, ברוך ובעדינות. תסבירי לעצמך שחלקים לא מתאימים כרגע נמצאים במוקד התודעה, והם ילכו משם כשהלחץ לפעולה ירד.
איחלתי לנוגה בהצלחה ונפרדנו בחיבוק.
בשיחה הבאה שלנו נוגה סיפרה לי שהצליחה לעבוד ממש יפה בכל השבוע, וכבר כתבה מספר סדנאות והיא בודקת אפשרוית כיצד לשווק אותן. והדחיינות? " לא נעלמה ממש, אבל אני כבר מצליחה לעבוד הרבה יותר טוב!"
מספר חודשים אל תוך הטיפול, ונוגה הצליחה להתקדם בעסק שלה בצורה נפלאה, היא הרגישה כיצד בהדרגה היא משתחררת מהחרדה השקופה שלה, ומצליחה לשלוט בהתנהגות שלה. שמחת החיים שלה עלתה מאוד והיא הרגישה מלאת מוטיבציה להמשך הדרך.
*מבוסס על סיפור אמיתי, כל הפרטים שונו לצורך שמירה על סודיות
___________________
אם גם אתם מאשימים את עצמם כלוקים ב"דחיינות ועצלנות", מוזמנים ליישם את הנכתב כאן בעצמכם.
ואם אתם צריכים עזרה אתם מוזמנים לפנות אליי באמצעות הווטסאפ או צור קשר באתר, ולהגיע לייעוץ ראשוני בקליניקה בהדר עם בעמק חפר או און ליין.
בהצלחה!
